החלטה בתיק בש"א 8530/06

1.         המשיבה, חברה לאספקת גז, הגישה תביעה כנגד המבקש בגין אספקת גז לדירתו לתקופה עד ליום 17.10.04. סכום התביעה עומד על סך 36,461 ש"ח.

2.         התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר.

3.         המבקש לא הגיש בקשת רשות במועד ולפיכך ניתן נגדו, ביום 15.12.04,  פסק דין בהעדר הגנה.

4.         המבקש הגיש בקשה (בש"א 5610/05) לביטול פסק הדין. בית המשפט, לאחר שקיים דיון בבקשה, ומצא, בין היתר, כי למבקש הגנה ראויה, הורה על ביטול פסק הדין, כפוף לתשלום הוצאות למשיבה בסך 2,000 ש"ח, עד ליום 15.12.05 (ההחלטה ניתנה ביום 31.10.05). עוד נקבע כי על המבקש להגיש בקשת רשות להגן עד לתאריך הנ"ל.

5.         אין חולק כי המבקש לא עמד בתנאים ואך ביום 26.7.06 שילם המבקש סך של 2,688 ש"ח בלשכת ההוצאה לפועל.

6.         לשיטת המשיבה,  מדובר, בבקשה הנוכחית, לביטול  פסק דין אשר ניתן במעמד שני הצדדים ולפיכך חלה תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, ומאחר שהמבקש לא עמד בתנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט מיום 31.10.05, הביטול אינו נכנס כלל לתוקפו.

7.         לגרסת המבקש, הוא סבר כי בהחלטת בית המשפט הגיע ההליך לסיומו שכן נאמר בשולי ההחלטה "על התובעים לדאוג לסגירת התיק". יחד עם זאת, אין ספק כי דברים אלה מכוונים לתיק שהתנהל בהוצאה לפועל, כנגד המבקש, בהתאם לפסק דין שניתן נגדו, זאת כאמור בהחלטה.

            מכאן, לכאורה, אין מקום להעתר לבקשה שכן המבקש לא עמד, למעשה עד היום, בתנאים שקיומם נקבע  כתנאי לבטול פסק הדין.  המבקש פירט בתצהירו שצירף לבקשה, שאין הוא חייב מאומה למשיבה, שכן החוב, במקורו, היה בגין דירה אחרת בפרוייקט ובכל מקרה המבקש עצמו מכר את דירתו עוד בשנת 1997. עוד ציין המבקש כי בבירור שערך הוברר כי חלה טעות אצל המשיבה והמונה שהיה שייך לדירתו נשאר על שמו, חרף המכירה, והמשיבה העבירה מונה של צד ג' (משפחת בן מוחה דוד) על שם הרוכש שרכש את דירת המבקש (עייש מאיר ופרלה), זאת על אף שמשפחת מוחה המשיכה להתגורר בבניין. אולם, ובעיקר, פירט המבקש בתצהירו (סעיפים 5 ואילך) פרטים בנוגע עם  משא ומתן שהתקיים בינו ולבין מנהל  סניף ירושלים אצל המשיבה  (מר ישראל גולדברג), מיד לאחר מתן החלטת בית המשפט מיום 31.10.05, בשיתוף מר דוד בן מוחה אשר המונה הרלבנטי שייך לדירתו, וביחד עם מר אהרון יעקבי אשר שכר את דירת מר בן מוחה (ולצורך כך ראה מכתבו של מר יעקבי, נספח ב' לבקשה). בפגישה זו, כך נטען, הציע המבקש לשלם את ההוצאות  אשר נפסקו על ידי בית המשפט, אולם מר גולדברג פטר אותו מכך והתקשר באותו מעמד אל מר אורן מהסניף הארצי "והודיע כי אינני אחראי וכי יש לחייב את הצרכן בפועל". באותו מעמד סוכם, כך לגרסת המבקש, בין מר גולדברג ולבין מר אורן כי החוב בסך  27,000 ש"ח ישולם על ידי מר יעקב. המבקש פירט המשך הקשר שהיה בינו  ולבין מר גולדברג בנוגע  עם יישוב ההסדר ואף הוסכם על תיקון טעות נוספת מטעם המשיבה אשר גרמה לכך שחשבונות השייכים לדייר מסויים הגיעו אל דירת אימו של המבקש המתגוררת באותו בניין. בהתאם, המציא  המבקש את התחייבותו של מר יעקבי לתשלום החוב בגין צריכת הגז (נספח ב'),  למר אורן, כבקשתו, ואף סילק את חוב הגז של אמו ע"ס 4,464 ש"ח כתנאי להסדר, זאת לפי דרישת מר אורן. לאחר מכן שילם המבקש את הסך של 2,688 ש"ח בלשכת ההוצאה לפועל  אולם הליכי ההוצאה לפועל  חודשו נגדו ומשפנה לברר פשר הדבר נענה, לגרסתו, על ידי מר גולדברג, כי מר יעקבי מעד לא בהתחייבותו ועל כן המשיבה רואה במבקש כבעל החוב.

8.         המבקש לא נחקר על תצהירו כלל וממילא לא בנוגע עם גרסתו כמפורט לעיל, בפרט. מגרסא זו, שבשלב זה לא נסתרה, עולה שהמבקש נהל מו"מ לפתרון כולל של המחלוקת עם המשיבה, מו"מ אשר אמור היה לפטור אותו כלל מתשלום בגין צריכת גז. מו"מ זה  הוליד, לכאורה לפחות, הסכמת  המעורבים אשר ייתרה את הצורך בתשלום הוצאות המשפט במועד שנקבע בהחלטה ואת הגשת הבקשה ברשות להתגונן. מכאן, ניתן לומר כי המבקש לא זלזל בהחלטת בית המשפט. לפיכך, ומששילם המבקש את ההוצאות שנפסקו, יגיש המבקש בקשת רשות להגן בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו.

ניתנה היום כד' בסיון, תשס"ז (10 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק מההחלטה למבקש ולב"כ המשיבה.

קלדנית: רחל אמויאל